תמר גטר, פרויקט הספריה, 1994, ציור קיר
ציור קיר במבנה הספרייה בתכנון מסטצ'קין, גבעת חביבה
ציור הקיר של תמר גטר נוצר בשנת 1994, במיוחד עבור התערוכה "לעמוד מול ההר" שאצרה טלי תמיר (במסגרת אירועי "ארט פוקוס" שהתרחשו ברחבי הארץ). תמיר, האוצרת החדשה של גלריית הקיבוץ דאז, הזמינה שורה של 25 אמנים ואמניות, יהודים וערבים, קיבוצניקים ועירונים, להציג בגבעת חביבה מתוך התייחסות אל מקום התצוגה. תמר גטר בחרה לצייר בחלל הספרייה בתכנון אדריכל הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין (1957), ציור קיר לגובה שלוש קומות המבנה, שהצבע השולט בו הוא כחול עמוק ומיוחד. בשנת 2021 עברה היצירה שימור.
כך כתבה טלי תמיר על היצירה בשנת 1994:
"תמר גטר (תל אביב) ציירה ציור קיר (3X12 מ') בבנין הספרייה של גבעת חביבה, המכילה ספרים על ההיסטוריה של השומר הצעיר, קיבוצי השומר הצעיר, מרכסיזם, סוציאליזם, החברה הישראלית ויחסי ישראל ומדינות ערב. הציור צויר על קיר מעוגל המתנשא לאורכו של "שרוול אור" במרכזו של מגדל פנימי, העולה מקומת הקרקע, בהמשך לפינת התצוגה של ספרים חדשים, וממשיך וחוצה את הקומה השנייה והשלישית – קומות של אכסון ספרים, ועד לתקרת המגדל. הצבעוניות מצטמצמת לכחול ולבן: "כחול הפועל", בדומה לצבעה של "החולצה הכחולה", השומרית, המכיל בתוכו גם את הכחול המושגי של איב קליין וגם את הכחול השמימי של ון-גוך. הצבע הלבן, המשמש את גטר לרישום הקווי, עשוי גיר שמנוני בעל נוכחות חומרית חזקה, זוהר בתוך הכחול. גטר בחרה להציב בתוך בניין הספרייה שני דימויים: "הגגות של פינקרפלד" – שירטוט ארכיטקטוני, בעקבות האדריכל יעקב פינקרפלד, המתייחס לגגות של בנייני מעונות העובדים, שנבנו למען אוכלוסיית הפועלים בארץ בשנות ה-30 וה-40. מתחת לשרטוט הגגות, המסמלים את החיבור בין סוציאליזם ומודרניזם, מופיעים שני ראשים ללא גוף, צפים בחלל הכחול. ראשי גברים צעירים, חורצי לשון, שגטר חבשה לראשם כובע ליצן לאחד ותרבוש תורכי לשני. אחד מהם מצדיע באופן נלעג ומוגחך. מי התורכי? מי הליצן? למי מצדיע החייל? למה שניהם חורצים לשון? מה הקשר שלהם למעונות העובדים של פינקרפלד?
עניינה של גטר אינו בהלעגת מיתוסים ובחריצת לשון נגדם, אלא בהעמדת דמות הליצן, או פרסונת 'האידיוט', כדמות מרוקנת ממודעות עצמית, דווקא בתוך מקום של ידע ותודעה היסטורית. דמות שזהותה מורכבת מבליל של זהויות: התורכי-האוריינטלי, החייל, הליצן, הטירון המבוהל – בליל של ישויות מקומיות שאינן מתארגנות לכדי זהות אחת ברורה. בעוד שהשרטוט הארכיטקטוני הנחרץ והבהיר נושא איתו אופי אפוליני, הדיוקנים הנעריים העמומים הם דיוניסיים באופיים, יוצרים תחושה של שיבוש. גטר מעמידה נחרצות אידיאולוגית בהירה וחדה, מול נאיוויות יצרית ונטולת תודעה. הניגוד הזה הוא כיוון אפשרי להבנת המפגש המצויר הזה בחלל הספרייה של גבעת חביבה."
מתוך: טלי תמיר, טקסט לתערוכה "מול ההר", גבעת חביבה, ארטפוקוס 1, 1994
לקריאה נוספת על האמנית והיצירה:
לאוסף היצירות בגבעת חביבה כאן
